ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
2264-08
23/01/2012
|
בפני השופט:
יוסף שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
תלמוד תורה ישיבת "שפתי כהן"
עו"ד ארז צ'צ'קס
|
הנתבע:
רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) ע"י עו"ד איברהים ח'ורי
עו"ד איברהים ח'ורי
|
| פסק-דין |
לפניי תובענה לאכיפת התקשרות בין התובעת לנתבעת בדבר רכישת נכס ברח' השיירות בירושלים (להלן: "
הנכס בשיירות"), וכן על אכיפת ההתקשרות בין הצדדים לגבי שני נכסים נוספים הממוקמים ברח' מחלקי המים 11,13 בירושלים (להלן: "
הנכס במחלקי המים").
הרקע לתובענה אליבא דגירסת התובעת
הנכס ברח' השיירות
1. ביום 28.7.1954 נחתם הסכם בין רשות הפיתוח לבין עיריית ירושלים בו ניתנה לעיריית ירושלים זכות השימוש במבנה, לצורך שימוש בו למוסד בשם 'תלמוד תורה הספרדים'. תוקף הסכם זה הוארך עד לסוף שנות ה- 50.
העמותה מחזיקה בנכס ברח' השיירות מאז קום המדינה ועד עצם היום הזה.
במהלך שנות השישים נחתמו בין העמותה (תלמוד תורה הספרדים) הסכמים אשר חודשו אחת לשנתיים, לפיהם שכרה את הנכס מעיריית ירושלים כשוכרת משנה של העירייה שהייתה דיירת מוגנת בנכס, הכל בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת.
זכויותיה של עיריית ירושלים בנכס ברח' השיירות 4 היו זכויות של דיירת מוגנת והעירייה אף שילמה לנתבעת דמי שכירות לפי חוק הגנת הדייר.
העירייה הודיעה לנתבעת בשנים 2001 ו- 2002 כי הנכס ברח' השיירות הוחזר לפני שנים רבות, אך לא ידוע לעירייה מתי הוחזר ובאם הוחזר כפנוי וריק. עוד טענה העירייה בשנת 2002 כי הנכס ברח' השיירות אינו בחזקתה מזה שנות דור וזאת לאור דרישת הנתבעת להחזרת הנכס לידיה.
בסוף שנות ה-70 ובראשית שנות ה- 80 ונוכח ארגון מחדש שבוצע במערכת החינוך העירונית, הוחלט לאגד את המוסד 'תלמוד תורה הספרדים' כאגודה עותומאנית ולאחר מכן במסגרת עמותה רשומה, היא התובעת אשר מחזיקה כיום במבנים. לטענת התובעת איגודו של המוסד 'תלמוד תורה הספרדים' כעמותה רשומה לא שינה במאום את מבנה מוסד זה: המנהל, צוות המורים וחלק מהתלמידים המקוריים הנמצאים במקום מאז שנות השישים ואף קודם לכן היוו המשכיות מוחלטת של פעילות המוסד.
ביום 10.5.2004 כתב ראש עיריית ירושלים דאז, מר אורי לופליאנסקי, כי העמותה היא המחזיקה בנכס ברח' השיירות שנים רבות, וכי העירייה הודיעה זה מכבר על הסתלקותה מהנכס. כן נרשמה המלצה מצידו כי העמותה תרכוש את המבנה וכן כי רכישת המבנה תוסדר בין הנתבעת לבין התובעת ישירות.
חילוקי הדעות בין הצדדים בקשר עם הזכויות בנכס נערכו בין נציגי העמותה לבין נציגי המינהל ונציגי הנתבעת פגישות אשר מטרתן מכירת הנכס בחר' השיירות (והנכסים ברח' מחלקי המים 11 ו- 13) לעמותה.
הנכסים ברח' מחלקי המים
2. החל משנת 1948 זכותה של התובעת במבנה המצוי ברח' מחלקי המים 13 בירושלים הינה זכות של דיירת מוגנת בחדרי קומת המרתף, ובחצר הצמודה למבנה. זכותה של התובעת כדיירת מוגנת הינה אף במבנה המצוי ברח' מחלקי המים 11, וזאת בחדרים האחוריים (מלבד בית הכנסת) המצויים בקומת הקרקע, בקומות 2-3 בשלמותן וכן בגג המבנה ובחצר האחורית בשלמותן.
בשנת 1948, לאחר קום המדינה ועם נטישת הרובע היהודי בירושלים, אוכלסו המבנים כבית-ספר וישיבת 'פורת יוסף' (להלן: "
בית הספר").
ביום 2.3.1951 נחתם בין המפקח על נכסי נפקדים לבין התובעת ומועצת עיריית ירושלים הסכם שכירות ולפיו בית הספר ישכור את המבנים למטרת ישיבה.
כן נחתם הסכם רשות שימוש בין הנתבעת לבין עיריית ירושלים (ללא מועד) וכן הסכם נוסף מיום 28.7.1954 ולפיו התחייבה עיריית ירושלים להקצות את המבנים "אך ורק למטרת בית-ספר פורת יוסף", ראי אך ורק לשימוש התובעת.
במסגרת ההתקשרות שבין הצדדים ובהתאם להסכמים בין הנתבעת לבין התובעת ועיריית ירושלים, חתמה עיריית ירושלים עם התובעת בין ישירות ובין כבית הספר על הסכמי רשות שימוש, אשר חודשו אחת לשנתיים וזאת תמורת דמי שכירות בשיעורי שכירות לפי חוק הגנת הדייר, אותם שילמה התובעת בין ישירות ובין כבית הספר לנתבעת, באמצעות עיריית ירושלים.
לאחר איגודו של בית הספר כאגודה עותומאנית ולאחר מכן כעמותה, הלוא היא התובעת דכאן, לא נשתנה במאום מבנה בית הספר שהיה במקום.
לאחר ניהול המו"מ הביעה הנתבעת הסכמה למכירת חלק מהנכסים ברח' מחלקי המים לתובעת בהתאם לפירוט שלהלן: